אם יש משהו אחד שאפשר להגיד על הישראלים, הוא שאנחנו אוהבים לעבוד ב"חפיף". מי מאיתנו לא מכיר בעל מקצוע שהתחייב להגיע בשעה מסוימת, ואיחר בשעתיים? או מומחה מטעם עצמו שהבטיח לנו כי הבעיה שאנו מציגים בפניו היא X בעוד שמהר מאד התברר שהיא בכלל Y, ומפזר ההבטחות בינתים התרחק ועזב מזמן את המקום? לפעמים מדובר בתכונה חיננית (גם אם קצת מעצבנת), אך במקרים אחרים וקריטיים יותר, מדובר במקרים של רשלנות מקצועית ממש. אז אילו מצבים עונים על הקריטריונים של רשלנות מקצועית, ומה כדאי לדעת בהקשר שלה?
האם ניתן לתבוע את בעל המקצוע שלי?
ראשית נקדים ונבהיר כי אין תקנה ברורה לגבי זהותו של בעל המקצוע שאותו ניתן לתבוע בגין רשלנות מקצועית, אך על פי רוב מדובר יהיה באנשי צוות רפואי (במה שנקרא רשלנות רפואית), עורכי דין, מעסיקים במקרה של תאונות עבודה, ובעלי מקצוע אחרים שבגין העדר טיפול הולם שלהם במצב הלקוח – נגרם נזק שאותו ניתן לאמוד. הרבה פעמים מתעורר רצון לתבוע אדם או חברה שלא ביצעו את עבודתם נאמנה, או שלא פעלו בדרך שבה אנחנו היינו רוצים – אך חשוב להבין כי לא כל המקרים הללו עונים להגדרה של רשלנות לפי החוק.
אז באילו מקרים חלה רשלנות מקצועית?
שי סולטן מסביר שכדי לתבוע בגין רשלנות צריך שיתקיימו מספר תנאים, בלעדיהם התביעה אינה תקפה:
ראשית, יש להוכיח כי חלה חובה בין נותן השירות ללקוח בנוגע לנושא הספציפי שלו נוגעת התביעה; אם נותן השירות התחייב לתקן דבר מה, או שהוא התחייב לבצע משימה מסוימת – אך לא התביעה אינה נוגעת באופן ישיר ומפורט להגדרת התפקיד, ייתכן שתהיה בעיה להציג זאת מבחינה משפטית.
שנית, כמו בכל תביעה משפטית, לא ניתן לטעון כי השירות לקה בחסר או היה שגוי סתם כך, אלא יש להביא לכך הוכחות – הן לטיב העבודה עצמה והן לכך שהיתה ברירה טובה יותר בידיו, והתוצאות היו טובות יותר אם היה נוהג אחרת. במילים אחרות, יש להוכיח כי הנזק אכן נגרם כתוצאה מהמעשה הרשלני (בין ביודעין ובין אם לא), וכי הנזק והרשלנות אכן משויכים להגדרת התפקיד הראשונית שהוגדרה מלכתחילה.
