הבטחת ארץ ישראל בברית בין הבתרים בביאור המקובלים
כאשר הקב"ה אמר לאברהם שזרעו יירש הארץ, אברהם שאל בחזרה: "במה אדע כי אירשנה". וכתשובה לזה הקב"ה צוה לאברהם: "קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל". ומתוך מעשהו של אברהם אנו רואים, שהוא הבין את הרמז הטמון בתשובתו של הקב"ה, מפני שהוא לא רק לקח את בעלי חיים הנ"ל, אלא גם ביתר אותם בתוך, ואילו צפור לא בתר. ועל זה רש"י אומר: "לפי שהאומות עובדי כוכבים נמשלו לפרים ואילים ושעירים… וישראל נמשלו לבן יונה".
וכאן נשאלת השאלה מפני מה כתוב "צפור" ולא "צפורים" הרי היו תר וגוזל? והנה בפרקי דרבי אליעזר נאמר שתור בארמית שור ועל כן היה צפור באמת רק אחד. אמנם זה קשה שהרי לגבי כל בעלי חיים נאמר בלשון הקודש ומפני מה הכתוב שינה את הלשון לגבי שור? והנה פנימיות התורה בדרך בעל הסולם מבררת את התמונה.
מהן מסמלות בהמות ברית בין הבתרים לפי ספר הזוהר?
אם כן כל הבהמות הנ"ל כנגד קליפות, דהיינו עגלה כנגד קליפת ישמעאל ועז כנגד קליפת עשו ואיל כנגד קליפת לבן, ואילו תור כנגד קליפת נוגה, שיש בה צד שלילי וצד חיובי ודואליות הזאת קיבלה ביטוי לשוני, כלומר גם שור וגם צפור כלולים במלה "תור". וכידוע קליפת נוגה ראויה לתיקון וזאת עבודה המוטלת על בני ישראל, שנמשלו לגוזל, כמו שאומר רש"י, וגוזל הוא בנו של תור, דהיינו נמצא במדרגה יותר עליונה, כלומר הוא נקי גם מקליפת נוגה.
עניין עובדי כוכבים בתורת הקבלה
על כל פנים גם פרושו של רש"י נשאר במקומו, בגלל שעובדי כוכבים נמשלו לבהמות וגם לקליפות. ידוע שבני ישראל שלוש פעמים בתולדותם חזרו לארץ אחרי גלות, דהיינו הם חזרו מגלות מצרים, פרס ואדום. ואלה שלוש גלויות כנגד שלושה סוגים בהמות שביתר אברהם וגם כנגד שלוש קליפות.
הגלויות של ישראל כנלמד בסודות הקבלה
כך בשיר "מעוז צור" נאמר לגבי גלות מצרים "מלכות עגלה", זאת אומרת מצרים נמשלה לקליפת ישמעאל, שהיא קליפת גזל, ניאוף ועבודה זרה, הבאים מכחו של המים. כידוע גלות הזו התחילה ממכירתו של יוסף, שנגנב מאביו ונמכר לעבדות. לא במקרה הורידו את יוסף מצרימה ישמעאלים ועל ידי כך הכתוב הצביע על שורש רוחני של אותה הגלות. אם גזל זאת רכישה בחנם על כן תיקונו זאת נתינה בחנם, דהיינו עבדות. לכן על ידי עבדות מצרים בני ישראל התחילו לתקן קליפת ישמעאל ובזכות שאברהם ביתר עגלה משולשת הוא החליש את הכח של קליפה הזאת ועל ידי כך עזר לבניו לחזור לארץ.
וגלות שניה שממנה חזרו ישראל היא פרס, שנמשלה לאיל ולקליפת לבן. כידוע בפרס המן הרשע רצה להשמיד ולאבד את כל היהודים, וכל זה קרה כתגובה על חוסר רצונם של ישראל לחזור הביתה ולבנות בית המקדש, כאשר כבר היתה אפשרות לכך. ועל זה מקטרג המן לפני המלך: "ישנו עם-אחד מפזר ומפרד בין העמים", כלומר הוא מצביע על פירוד העם שלא יכולים להתאחד ולעלות ארצה, וזה קיטרוג החמור ביותר לפני מלך מלכי המלכים, מפני שזה חטא מרגלים השנוא לפני המקום. כידוע מרגלים הוציאו דבה על הארץ ומאסו בה. על כן פרס נמשלה לקליפת לבן שמהותה זה שקר.
כתבי אשלג על תיקון הגלויות של ישראל בברית בין הבתרים
ועל ידי שאברהם אבינו ביתר את האיל המשולש חלק מן העם הצליחו לחזור לאדמתם אחרי שבעים שנה של גלות. חשוב לציין שגלות הזו התחילה בבל לפני שכבש אותה פרס. ועל בבל אנו יודעים בעניין מגדל בבל, שזאת היית קליפת לבן, כמו שכתוב במאמר "אורות וקליפות".
והנה גלות אחרונה היא גלות אדום, שזה שמו של עשו, שהיה כולו שער ומאופיין על ידי עזות פנים ושינאה כלפי יעקב. וכידוע בית שני נחרב בגלל שינאת חנם, שזוהי תכונתו של עשו. וכנגד קליפת עשו אברהם ביתר עזים, שמסמלים קליפה שבאה מיסוד האש, ובמישור רוחני מתבטאת כשינאה,עזות פנים וגאווה. והנה עד היום בני עשו לא מותרים לבני יעקב על מכירת הבכורה, אך בזכות הברית של אברהם אבינו שנכרתה בין הבתרים ישראל יוצאים גם מגלות אדום, שנמשכה אלפיים שנה מחורבן הבית עד השואה. ועכשיו על ידי עלייה לארץ ובנייה שמתרחשות בד בבד עם גילוי סודות התורה אנו מבררים קליפת נוגה ומכינים יסוד לבנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו.
